כתיבה אכפתית

תלמידי בית ספר הוברמן היקרים,
לקראת ט''ו בשבט הקרב ובא,
אני רוצה שניצור סביבה ירוקה.
ולכן אני רוצה ביחד עם תלמידי בית הספר לעשות מעשה טוב לסביבה.
בכיתה למדנו את הטקסט :''יערות הגשם''-אנו
צריכים למחזר נייר כי עצי יערות הגשם
נכחדים בלי עצים לא יהיה חמצן ולא תהיה לנו סביבה ירוקה וראות ירוקות.
בטקסט ''איך הצילו החברה להגנת
הטבע והילדים את פרחי הבר?''-אנחנו
צריכים לשמור שתלמידים לא
יקטפו צמחים ויגנו על פרחים מוגנים.
אני חושבת שכולנו צריכים
לעשות מעשה כדי
שבית הספר יהיה בית ספר ירוק,
פורח ונעים לאיכות הסביבה:
צריך לעשות מעשים בבית הספר:
לנקות את הסביבה, לשתול
 צמחים ולנטוע עצים בבית הספר,
לדאוג לתלמידים שיגנו על הסביבה,
לא לקטוף פרחים, למחזר נייר,
סיירת ירוקה- להיות חבר ולדאוג
למען סביבה ירוקה.
לסיכום, בואו נהפוך את בית ספר

 הוברמן לריאה ירוקה ולסביבה נעימה ללמידה.

עץ נולד

ביום שישי ה-9 בפברואר 2009 שלושה ימים לפני ט''ו בשבט תשס''ט החלה חלוקת העצים.
באותו יום שישי
התקיימו ברחבי
העיר אירועים של חלוקת עצים בבתי הספר
ובגני הילדים.
לאירועים אלה הוזמנו הורים והם בחרו עצים ביחד
עם ילדיהם. העצים מוסיפים יופי, יוצרים צל, תורמים לצינון האויר, להפחתת עוצמת הרוח ולהפחת
 עוצמת הרעש. איכות האויר בעיר משתפרת בזכותם כך:
עלי העצים מייצרים את החמצן שאנו נושמים
סופגים את האויר המזוהם, ומסירים ממנו חלקיקי אבק ופיח.
העצים תורמים גם לאיכות המים בעיר.
לצד התועלת לסביבה העץ תורם הנאה לאדם.
ההנאה מן ההתבוננות בו ומהישיבה
בצילו משותפת לכל הגילים.
ככל שיש יותר עצים ברחובות התושבים
נהנים יותר להימצא בחוץ והקשרים החברתיים
מתהדקים.
אני חושבת שבאמת כיף לנטוע עצים.

איך הצילו הילדים והחברה להגנת הטבע את פרחי הבר?

אני רוצה לספר איך פרחי הבר נכחדים.
בני האדם קוטפים את הפרחים וככה הם נכחדים.
למזלנו החברה להגנת הטבע חוקקה חוקים שאוסרים לקטוף
פרחים וילדים הסבירו למורים להורים ולגננות שאסור לקטוף.
אני חושבת שמאוד יפה מצד הילדים להסביר שאסור לקטוף
 וגם אני חושבת שאסור לקטוף וחשוב לשמור על פרחי הבר
ולדעתי הילדים צודקים.
במקומם הייתי עושה אותו הדבר.

עצי החיים

עכשיו אני אספר על יערות הגשם.
יערות הגשם הם יערות עם הרבה צמחייה עבותה.
יערות הגשם הם בסכנת הכחדה.
יערות הגשם הם בסכנת הכחדה כי במשך השנים בני האדם
כורתים את העצים שנותנים לנו את החמצן ובעוד כמה עשרות שנים
האנשים כולם יכולים למות אבל אם אנחנו נמחזר נייר הטרגדיה
הזאת אולי לא תיקרה.
לדעתי אנחנו חייבים למחזר נייר כדי להציל את כדור הארץ.
אני בעד אלה שממחזרים.




 

המלצה לילדי כיתות ב' לקרוא את סיפורי הרשלה , ג'וחא , וחכמי חלם

אני רוצה לספר על סיפורי ג'וחא, הרשלה וחכמי חלם. הם עניים, דימיוניים, טיפשים ומצחיקים. 2 הסיפורים שאני בחרתי
הם: ג'וחא מסרב להתחלק באוכל שלו והיכן פניך רבי ברוך.
בסיפור ג'וחא מסרב להתחלק באוכל שלו מסופר שג'וחא פוגש איש ברחוב והאיש שואל את ג'וחא: ''מה יש לך בסינר?'' וג'וחא עונה : ''ככה!'' שוב שואל אותו האיש: ''מה יש לך בסינר?'' וג'וחא עונה: ''ככה!'' פעמים אחדות שאל אותו
האיש את אותה שאלה
עד שנמאס לאיש מאותה התשובה והביא את ג'וחא אל שוטר.
לאחר שסיפר האיש לשוטר כל מה שקרה השוטר שאל את ג'וחא: ''למה ענית ככה?'' וג'וחא ענה: ''כי האיש
הזה  מה יש לי בסינר? אילו הייתי עונה: 'אגוזים', הוא היה אומר:'תן לי' ואני הייתי אומר: 'לא רוצה',
והאיש היה שואל: 'למה?' ואני הייתי עונה:'ככה!'. אז למה
לעשות דרך ארוכה כל כך? בגלל זה אמרתי ככה ודי...''. בסיפור היכן פניך רבי ברוך מסופר על זה שיום אחד ''נפלו פניו''
של רבי ברוך כלומר הוא היה עצוב. החסידים שלו באו להרשלה ואמרו לו ש''נפלו פניו'' של רבי ברוך ועם הבדיחות של
הרשלה הוא בטוח יתאודד.
הרשלה הסכים והלך לרבי ברוך. הוציא  נר וגפרור הדליק את הנר והתחיל לחפש משהו.
שאל אותו רבי ברוך: ''מה אתה מחפש?'' ענה הרשלה: ''שמעתי ש'נפלו פניך' אז אני מחפש אותן''.
חייך רבי ברוך ושמח וגם החסידים שמחו.מוסר ההשכל
בסיפור ג'וחא מסרב להתחלק באוכל שלו הוא שאין קיצורי דרך וצריך ללכת בדרך הארוכה וגם שלפעמים צריך
לחלוק. המצחיק בסיפור הוא שהוא מקצר את כל הדברים שהוא היה צריך לומר. מוסר ההשכל בסיפור
היכן פניך רבי ברוך הוא שתמיד טוב להיות שמח ולא עצוב וגם שאדם טיפש כמו הרשלה
יכול לעזור לאדם חכם כל כך. המצחיק הוא שהרשלה חשב שהפנים של רבי ברוך באמת נפלו ורבי ברוך חשב שזאת בדיחה. אני ממליצה על סיפורי: ג'וחא הרשלה וחכמי חלם. מאוד אהבתי ונהנתי מהסיפורים
 ואני מקווה שגם אתם תהנו.