המלצה לטיול בהר הכרמל

אני רוצה להמליץ לכם על טיול בהר הכרמל.

הייתי בהר הכרמל עם אמא ואבא שלי.

אני שיחקתי עם הבן שלה.

היינו שם בפיקניק, ואכלנו ודיברנו והיה כיף.

בשנת 2010 פרצה שרפה בהר הכרמל.

שרפה זו נחשבה לשרפה הגדולה ביותר בתולדות ישראל.

אני שמחה שהחברה של אמא שלי לא נפגעה.

כולנו מחכים לשיקום בהר הכרמל.

בהר הכרמל היה מאוד יפה, מרהיב, ופורח.

אני ממליצה לכם לעזור לשיקום הכרמל, ולבקר בו.☺☻♥

חוויה מחופשת הפסח

בחג הפסח הייתי באילת במלון לגונה. הייתי בעיר המלכים, במצפה התת ימי,ב-"ice spase", בטיילת, ובריף הדולפינים. ובריף הדולפינים צללתי בים בעומק 6 מ'.

הייתי בסרט "ריו" עם אנה חברתי. והייתי ברמת גן אצל חברה של אמא שלי.

עשו לי גם כתר בשן.

בסרט "ריו" מסופר על תוכי בשם בלו ועל לינדה הבעלים שלו.

כמצאה לינדה את בלו הייתה ילדה ועכשיו לינדה בוגרת. בלו ולינדה

נאלצים לטוס לריו-דה-ז'נרו כדי להציל את הזן של בלו. בלו נתקל בהרפתקה גדולה

כדי להציל את הזן שלו וגם כדי למצוא את לינדה.

נהנתי בחופשת הפסח וגם בסרט "ריו" וגם נהנתי באילת.

שומר מסילות הברזל

שלמון הילד יצא להעיר את מסילת הברזל בלילה.
ברק פגע בפסי המסילה ושלמון נבהל.
למזלו הרב שלמון לבש חולצה אדומה. פשט
את חולצתו,ועטף אותה על הפנס הלבן.
ראה נהג הקטר את האור, עצר, והנוסעים ניצלו.
אני מסכימה עם גילי כי: לשלמון לא היה
אכפת ממנו הוא רק דאג לבריאות של הנוסעים.
הנה הדוגמאות:"... הוא מיהר לפשוט את
חולצתו, עטף בה את הפנס הלבן והרי פנס אדום."
,"על עצמו הוא לא חשב כלל הוא רק דאג לנוסעים אשר ברכבת."

אני חושבת שהמעשה של שלמון היה מאוד אמיץ.

הטיול לנחל אלכסנדר

ביום שלישי נסעתי עם כיתתי לנחל אלכסנדר.
בהתחלה אכלנו וראינו את הנחל. אחר כך הלכנו
למקום שבו הראו לנו איך מנתחים צבי ים, והיה
שם צב ים שהיה תקוע לו וו של דייגים בין הפה לעין.
אחר כך הלכנו למקום עם ברכות ובברכות
היו צבי ים פצועים.בסוף הטיול חזרנו הביתה.

מאוד נהנתי בטיול ואני מקווה שצבי הים יחלימו.

חוויות מחג פורים

בחג פורים נסעתי עם חברתי להופעה של עודד פז כוכב הסדרה "הפיג'מות" וכוכב ערוץ
הילדים בקניון שרונים.
כשהגענו היו הרבה אנשים ואז כשעודד עלה על הבמה מאוד התרגשנו לראות אותו מחוץ למסך.
מאוד נהנתי ביום הזה ואני רוצה לחזור לשם שוב.

אני וגלורי בחוג שחיה

ביום שלישי אני וגלורי בובת הפרווה
היינו בחוג השחיה.
כשהגעתי לחוג השחיה לבשתי בגד ים.
בחוג השחיה אנחנו לומדים לשחות סגנונות של שחיה: חזה, חתירה ועוד..
למדריכה שלי קוראים לי. אני אוהבת את החוג כי מאוד כיף לשחות.
אמא שלי צילמה אותי ואת גלורי ברקע של
הברכה.  גלורי רצה גם להכנס לברכה אבל לא השרתי לו כי לא רציתי שהוא ירטב וגם בגלל שעדיין אין לו בגד ים.
כאשר נגמר שיעור
השחיה, וחזרנו לאוטו,
שמרתי טוב טוב על גלורי.
מאוד נהנתי אני בטוחה שגם גלורי נהנה.

ילד הכרובית - דניאל

דניאל הוא ילד בן 7 וחצי.
יש לו שער שחור ארוך וחלק,
עיינים מאירות ופנים לבנים לבנים.
דניאל נולד בתוך כרובית בכפר קטן.
לאביו קראו גיורא ולאימו קראו ציפורה,
ולסבא שלו קראו צבי.
דניאל היה תלמיד רגיל בכיתה ג' רגילה
בבית ספר רגיל בכפר רגיל.
דניאל אהב לשחק במחבואים.
דניאל תמיד אמר שהוא נולד בתוך
כרובית ולכן הילדים צחקו
עליו.
הייתי רוצה להיות חברה של
דניאל כדי שלא יהיה בודד.
אני חושבת שדניאל הוא ילד מיוחד.

ביקור בירושלים אצל מר ניר ברקת

ביום שני ה- 14.2.2011 נסענו לירושלים לכיכר
ספרא בעקבות מיזם החלפת בובות פרווה בעולם.
בהתחלה הגענו לכיכר ספרא אחלנו ארוחת
בוקר, באה מדריכה ששמה היה - הינדי.
הלכנו לסיור בגן דניאל.
אחרי זה נכנסנו לעיריה. בהתחלה
ירדנו לגלריה. שם ראינו מודל(דגם)
של 15 אחוז מירושלים.
אחרי זה עלינו לחדר הישיבות של
העיריה. מר ברקת היגיע.
אחרי שדיברנו כל אחד בתורו הצטלמנו
עם מר ברקת ואני גם הצטלמתי איתו.
מאוד נהנתי מהטיול ואני רוצה
שכל יום יהיה ככה.

אנשי חלם והכעכים

אנשי חלם היו עייפים הם הריחו ריח טוב , הם הלכו
לדוכן והמוכר נתן להם
לאכול.
הוא אמר שאלה כעכים.
המוכר לימד אותם איך
להכין  כעכים.
אנשי חלם שכחו לשמור
את החורים הם חזרו עצובים
הביתה אחד מהם סיפר למשפחה שלו שהוא שכח
לשמור את החורים,
הצחיק אותי שאנשי חלם
חשבו שאפשר לשמור חורים.
אהבתי את הסיפור
כי הוא היה מאוד מצחיק.

העץ הקסום

אני רוצה לספר לכם על עץ הקקאו,
הרי הוא ה"עץ הקסום". עץ זה צומח
בג'ונגלים. עץ הקקאו
 הוא ירוק עד: מכוסה בעלים ירוקים כל ימות השנה ואינו עומד בשלכת. גובהו של העץ מגיע משלושה עד חמישה מטרים ולפרחים שלו יש צבע צהוב אדמדם. הפרי של עץ הקקאו גדול ומאורך. אורכו כ-15 סנטימטר ומשקלו כ-400 גרם. לדעתי קוראים לטקסט "העץ הקסום" כי בהתחלה הטעם של הפרות מר אבל כשמכינים ממנו אבקת קקאו הטעם המר הופך למתוק. אני מאוד נהנתי לקרוא את הטקסט והוא עורר בי תאבון לאכול שוקולד.

הקסם של אורנה

ביום שלישי היינו בהצגה. שמה היה:'' הקסם של אורנה.''
מסופר בה על חבורת ילדים שמשחקים
במקום אחד ויש איש אחד זקן שהם חושבים שהוא ''החייזר
עם המטרייה'.'.
כשהוא מגיע הוא צעק עליהם. פעם אחת באה ילדה (עולה חדשה)
שהילדים חושבים שהיא ''חנונית'' אבל בעצם
 יש לה כוחות תאטרון. האיש הזקן נפגש עם הילדה(אורנה).
הם הופיעו יחד במקום הזה שהיה פעם תאטרון-
מופע בפנטומימה.לאט לאט כל הילדים הצטרפו למשחק הזה חוץ
 מילדה ששמה תותי. אחרי כמה זמן גם היא היצתרפה למשחק.
פעם אחרת באה אישה ששמה אביבית הקבלנית. היא רצתה
להקים מגדלים במקום שהילדים והאיש משחקים
והילדים והאיש התנגדו.
היא לא הסכימה.
בסוף הם עשו הצגה כדי לשכנע את אביבית לא לבנות
ואז אביבית באה לשבת בקהל בשורה הראשונה
לצפות בהצגה שאנחנו ישבנו בה
הם עשו את ההצגה היא הסכימה לא לבנות- מגדלי ענק
אלא להשאיר את התאטרון.

כתיבה אכפתית

תלמידי בית ספר הוברמן היקרים,
לקראת ט''ו בשבט הקרב ובא,
אני רוצה שניצור סביבה ירוקה.
ולכן אני רוצה ביחד עם תלמידי בית הספר לעשות מעשה טוב לסביבה.
בכיתה למדנו את הטקסט :''יערות הגשם''-אנו
צריכים למחזר נייר כי עצי יערות הגשם
נכחדים בלי עצים לא יהיה חמצן ולא תהיה לנו סביבה ירוקה וראות ירוקות.
בטקסט ''איך הצילו החברה להגנת
הטבע והילדים את פרחי הבר?''-אנחנו
צריכים לשמור שתלמידים לא
יקטפו צמחים ויגנו על פרחים מוגנים.
אני חושבת שכולנו צריכים
לעשות מעשה כדי
שבית הספר יהיה בית ספר ירוק,
פורח ונעים לאיכות הסביבה:
צריך לעשות מעשים בבית הספר:
לנקות את הסביבה, לשתול
 צמחים ולנטוע עצים בבית הספר,
לדאוג לתלמידים שיגנו על הסביבה,
לא לקטוף פרחים, למחזר נייר,
סיירת ירוקה- להיות חבר ולדאוג
למען סביבה ירוקה.
לסיכום, בואו נהפוך את בית ספר

 הוברמן לריאה ירוקה ולסביבה נעימה ללמידה.

עץ נולד

ביום שישי ה-9 בפברואר 2009 שלושה ימים לפני ט''ו בשבט תשס''ט החלה חלוקת העצים.
באותו יום שישי
התקיימו ברחבי
העיר אירועים של חלוקת עצים בבתי הספר
ובגני הילדים.
לאירועים אלה הוזמנו הורים והם בחרו עצים ביחד
עם ילדיהם. העצים מוסיפים יופי, יוצרים צל, תורמים לצינון האויר, להפחתת עוצמת הרוח ולהפחת
 עוצמת הרעש. איכות האויר בעיר משתפרת בזכותם כך:
עלי העצים מייצרים את החמצן שאנו נושמים
סופגים את האויר המזוהם, ומסירים ממנו חלקיקי אבק ופיח.
העצים תורמים גם לאיכות המים בעיר.
לצד התועלת לסביבה העץ תורם הנאה לאדם.
ההנאה מן ההתבוננות בו ומהישיבה
בצילו משותפת לכל הגילים.
ככל שיש יותר עצים ברחובות התושבים
נהנים יותר להימצא בחוץ והקשרים החברתיים
מתהדקים.
אני חושבת שבאמת כיף לנטוע עצים.

איך הצילו הילדים והחברה להגנת הטבע את פרחי הבר?

אני רוצה לספר איך פרחי הבר נכחדים.
בני האדם קוטפים את הפרחים וככה הם נכחדים.
למזלנו החברה להגנת הטבע חוקקה חוקים שאוסרים לקטוף
פרחים וילדים הסבירו למורים להורים ולגננות שאסור לקטוף.
אני חושבת שמאוד יפה מצד הילדים להסביר שאסור לקטוף
 וגם אני חושבת שאסור לקטוף וחשוב לשמור על פרחי הבר
ולדעתי הילדים צודקים.
במקומם הייתי עושה אותו הדבר.

עצי החיים

עכשיו אני אספר על יערות הגשם.
יערות הגשם הם יערות עם הרבה צמחייה עבותה.
יערות הגשם הם בסכנת הכחדה.
יערות הגשם הם בסכנת הכחדה כי במשך השנים בני האדם
כורתים את העצים שנותנים לנו את החמצן ובעוד כמה עשרות שנים
האנשים כולם יכולים למות אבל אם אנחנו נמחזר נייר הטרגדיה
הזאת אולי לא תיקרה.
לדעתי אנחנו חייבים למחזר נייר כדי להציל את כדור הארץ.
אני בעד אלה שממחזרים.




 

המלצה לילדי כיתות ב' לקרוא את סיפורי הרשלה , ג'וחא , וחכמי חלם

אני רוצה לספר על סיפורי ג'וחא, הרשלה וחכמי חלם. הם עניים, דימיוניים, טיפשים ומצחיקים. 2 הסיפורים שאני בחרתי
הם: ג'וחא מסרב להתחלק באוכל שלו והיכן פניך רבי ברוך.
בסיפור ג'וחא מסרב להתחלק באוכל שלו מסופר שג'וחא פוגש איש ברחוב והאיש שואל את ג'וחא: ''מה יש לך בסינר?'' וג'וחא עונה : ''ככה!'' שוב שואל אותו האיש: ''מה יש לך בסינר?'' וג'וחא עונה: ''ככה!'' פעמים אחדות שאל אותו
האיש את אותה שאלה
עד שנמאס לאיש מאותה התשובה והביא את ג'וחא אל שוטר.
לאחר שסיפר האיש לשוטר כל מה שקרה השוטר שאל את ג'וחא: ''למה ענית ככה?'' וג'וחא ענה: ''כי האיש
הזה  מה יש לי בסינר? אילו הייתי עונה: 'אגוזים', הוא היה אומר:'תן לי' ואני הייתי אומר: 'לא רוצה',
והאיש היה שואל: 'למה?' ואני הייתי עונה:'ככה!'. אז למה
לעשות דרך ארוכה כל כך? בגלל זה אמרתי ככה ודי...''. בסיפור היכן פניך רבי ברוך מסופר על זה שיום אחד ''נפלו פניו''
של רבי ברוך כלומר הוא היה עצוב. החסידים שלו באו להרשלה ואמרו לו ש''נפלו פניו'' של רבי ברוך ועם הבדיחות של
הרשלה הוא בטוח יתאודד.
הרשלה הסכים והלך לרבי ברוך. הוציא  נר וגפרור הדליק את הנר והתחיל לחפש משהו.
שאל אותו רבי ברוך: ''מה אתה מחפש?'' ענה הרשלה: ''שמעתי ש'נפלו פניך' אז אני מחפש אותן''.
חייך רבי ברוך ושמח וגם החסידים שמחו.מוסר ההשכל
בסיפור ג'וחא מסרב להתחלק באוכל שלו הוא שאין קיצורי דרך וצריך ללכת בדרך הארוכה וגם שלפעמים צריך
לחלוק. המצחיק בסיפור הוא שהוא מקצר את כל הדברים שהוא היה צריך לומר. מוסר ההשכל בסיפור
היכן פניך רבי ברוך הוא שתמיד טוב להיות שמח ולא עצוב וגם שאדם טיפש כמו הרשלה
יכול לעזור לאדם חכם כל כך. המצחיק הוא שהרשלה חשב שהפנים של רבי ברוך באמת נפלו ורבי ברוך חשב שזאת בדיחה. אני ממליצה על סיפורי: ג'וחא הרשלה וחכמי חלם. מאוד אהבתי ונהנתי מהסיפורים
 ואני מקווה שגם אתם תהנו.